האבא שיצא לשתי חופשות לידה

23 אוגוסט, 2020

אחרי שעשה צ'ק-אאוט מבייבי ליס, בלוגר ההורות צח סימון חולק את חוויותיו כאבא במלון יולדות, ומספר מדוע אשתו חזרה לעבודה – ואילו הוא נשאר בבית עם שני קטנטנים.

"כשהיינו במחלקת היולדות,  כל כמה שעות הגיע לחדרנו איש צוות (רופא ,אחות, מנקה) כדי לבדוק מה קורה איתנו. זה מעולה, אבל השאיר אותנו בתחושת החדר לידה, עם כל המכשירים סביב. כשהגענו למלונית הרגשנו בית, עם מיטה ומצעים וריח טוב במקלחת, וטלפון שאפשר להתקשר ולהגיד: 'שלום אפשר עוד מגבות?', רק כי בא לך להרגיש מלון", מספר צח סימון, 33, בלוגר ההורות שכבש את ליבותיהם של אבות טריים רבים.

לפני שנה וחצי, צח ואשתו שני הביאו לעולם את בתם הבכורה מיה לי. ביולי השנה הצטרף למשפחה ים גבריאל, שנולד ב"ליס".

"אחרי סיור באיכילוב, החלטנו ששם אנחנו רוצים להביא את הילד שלנו לעולם", הוא מספר. "עם צוות רופאים מופלא ומיילדות מדהימות לא טעינו בהחלטה שלנו. למזלנו, זכינו להעביר את סיפור הלידה במקום שנתן לנו את הביטחון שכל הורה לעתיד צריך לקבל במהלך לידה".

הישר מבית החולים, הם עברו, במסדרון קצר, לגן העדן של מלון בייבי ליס.

"לא ידענו מה זה מלונית, וכשהגענו ליולדות א' שזה השיא של השיאים מבחינת האיכות ליולדות אחרי לידה עם חדר פרטי, חשבנו שאולי כדאי לוותר על מלונית כי זה לא מעט כסף. אבל למודי ניסיון מהלידה הקודמת חשבנו שוב, ורצינו עוד קצת לנוח. עוד כמה ימים בלי הטירוף של הבית, שהכלים בכיור יחכו אנחנו סוגרים 2 לילות בבית מלון!".

הם ידעו שהשהייה בבייבי ליס היא הדבר הכי קרוב לחופשה שיהיה להם במה שמכונה חופשת לידה.

"אז לא מצאנו בריכה, למרות שחיפשתי, ואין צוות הווי ובידור, אבל מלונית זה כמו לבוא לבית של סבתא ובמקום סבתא אחת – יש עשר, שכל כולן עליך. התענגנו על השינה במיטה נוחה ומפנקת ומתכווננת, התמוגגנו מארוחות השף שמוגשות לך לחדר בלי הפסקה וקפה, מלא קפה, וסודה. והשיא של השיאים היה התינוקייה".

תסביר.

"הצוות שם היה כל כך מופלא שהם היו שם בכל בדיקה, בכל קקי גם, החליפו והלבישו לקטנצ'יק שלנו, שהרגיש בדיוק כמו שכל ילד צריך להרגיש – כמו האוצר הכי יקר בעולם. בכל פעם שהייתי בתינוקייה, הצוות האימהי הזה גרם לי לרצות להיות תינוק בעצמי. זה לא מלונית, זה חיבוק אחד ענק. ואני בכלל המלווה!

"הצוות בתינוקיה ברמה מאוד מאוד גבוהה, כזו שאתה מרגיש שיכול לסמוך עליהם במאה אחוז. מעבר לזה, היא קטנה ואינטימית מאוד עם מעט מאוד תינוקות אז היחס הוא אישי לגמרי. כל החלפת בגד באתי לשם שיעזרו לי כי אחד הדברים החשובים בעיני בתור הורה זה לדעת לבקש עזרה. אין מדליות, זה שתחליף את כל הטיטולים בעולם לא יביא לך זהב, זה שתנוח קצת ותהיה הורה רגוע יותר, זה הכי זהב שיש".

"שני שלי נכנסה למלונית עוד עם חווית הלידה בשיא עוצמתה, עם צפצוף המוניטורים והרופאים והאחיות שנכנסים כל שעה לבדוק מה שלומה. ופתאום היא נכנסה למקום שכולו חיבוק אחד גדול. מהקבלה שמחייכים אליה, ומבינים אותה כשהיא מבקשת מהן פדים קפואים, ועד האחיות שטיפלו בה לא פחות טוב משהן טיפלו בתינוק .

"במהלך הימים שלנו שם דיברתי עם הצוות בקבלה והם סיפרו לי שלפני הקורונה היה בופה ומשפחות ישבו סביב בלובי, אבל בגלל שלא הכרתי את זה, לא היה לי למה להשוות וזה היה מופלא כמו שזה. החדר מספיק מרווח להביא משפחה".

מלונית זו הוצאה, הוא מודה. "זה לא זול, אבל בחיים לא השקעתי נכון יותר. לחזור מבית יולדות עם אוויר בריאות, כשמישהו סוחב לך את כל התיקים לאוטו וגורם לך להרגיש מיליונר של הלב על אמת, שווה כל שקל".

למה בעצם לא עברתם מבית החולים ישר הביתה?

"יש משהו בבית שלך שגורם לך לא לנוח. הכלים בכיור, המכונת כביסה, המוצצים והבגדים עם הקקי, ואין פה תינוקייה או צוות שיעזרו לך. לעומת זאת, במלונית הכל מותאם בדיוק לרגעים האלו שאישה אחרי לידה צריכה מעטפת של 360 בסגנון 'אישית לוחצת', כמו בכדורסל.

"לא מחכים שהיא תבוא לבקש, מביאים לה. קיבלנו אין סוף אוכל לחדר ופינוקים וקפה והדרכת הנקה בחדר וצוות תינוקייה שהתעקש להרים לגרפס רק כדי שאנחנו נוכל לשים את הראש כמה דקות ולנוח. העטיפה הזו, זה חיבוק שבעיני כל הורה צריך לקבל. אז נכון, זה יקר ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו, אבל זה בלי ספק התמורה הכי טובה שיכולתי לבקש לכסף שהשקעתי".

עם 30 אלף עוקבים ועוקבות באינסטגרם ובפייסבוק, צח מצליח לחדש לקוראיו בבלוג "אמאלה אני אבא" בכך שהוא חושף את התחושות ההוריות האמיתיות שלו, שהן ערבוביה של אהבה, כאב, לחץ ואושר.

"ליומולדת שלושים שלי קיבלתי מתנה בדמות אישה, שני שלי, שגרמה לי לראות את מי שאני באמת. כזו שטוב לי כשאני איתה, שמבט שלה גורם לי להרגיש האיש הכי שווה בחדר. אז עשינו ילדה יחד. כי אהבה מביאה אהבה".

תיכף אחרי הלידה הראשונה, כמו גם אחרי השנייה (שהייתה כבר בתקופת הקורונה), שני חזרה לעבודתה כמעצבת שמלות כלה.

"בישראל רק 0.4% מהגברים יוצאים לחופשת לידה. אנחנו החלטנו שאני זה שאצא ל"חופשת" לידה כי שני עצמאית והמשמעות של זה שהיא תצא, זה סגירת העסק. כן, גם בימי הקורונה יש חתונות, וצריך לייצר שמלות לכלות. בהחלטה הזו אנחנו מרוויחים גם אמא שמצילה את העסק שלה וגם אבא שנוכח בתקופה הכל כך חשובה הזאת – תחילת החיים של התינוק".

חופשת הלידה הראשונה שלו זכורה לצח כסיוט. "במהלך תקופת ההורות הזו, שמישהו שלא חווה אותה קרא לה חופשה, אחרי אינספור משברים, אחרי שעתיים של בכי בלתי פוסק וגזים שלא נגמרים הרגשתי שאני לא מסוגל יותר. לקחתי סיגריה ויצאתי החוצה שואל את עצמי איך לעזאזל אנשים מביאים לעולם יותר מילד אחד? איך אני אתמודד עם כל הדבר הזה? מה שחוויתי היה התקף חרדה הכי מאושר בחיים שלי".

הוא חיפש דרך לפרוק את התסכול. "החבר הכי טוב של אדם כותב זו המחברת שלו, אז פשוט כתבתי", הוא נזכר.

"כתבתי את השבר, כתבתי את השמחה והמילים הוציאו אותי מהסיטואציה, נותנות לי לראות הכל בזום אאוט. פתאום לא הייתי בבכי ובאובן העצות אלא ראיתי חיים שלמים. ראיתי את החיוך שמחכה לי, את הקול המתוק שלה אומר אבא, את הרגע שנראה יחד מלך האריות, ואני אעביר לה את החלק שמופסא מת.

איש חכם אמר לי פעם שההחלטות הכי טובות בחיים שלנו מתחילות ביאללה כוסאומו".

הוא נשם עמוק ופרסם את המילים שלו על השבר והאושר בפייסבוק.

"כשקמתי בבוקר ראיתי שיש מאות של תגובות, מאות של אנשים שמרגישים וחושבים בדיוק כמוני. פתחתי דלת אלי הביתה, ואנשים ראו בבית שלי גם את עצמם. בבית הזה שפתחתי, שכולו מילים, יש רק חוק אחד. כל מי שנכנס אליו יוצא עם שני מילים שהן דרך חיים – הכרת הטוב. כי מה לעשות, בחיים שלנו אנחנו מעריכים משהו רק כשאנחנו מאבדים אותו. לכו להורה ששכל את הילד שלו ותשמעו ממנו כמה לילות לבנים הוא מוכן לעבור כדי לחזור למה שהיה.

דרך המילים והכתיבה למדתי שאפשר גם לעבד כדי להעריך, לא מוכרחים לאבד.

לימדתי את עצמי לעשות ספירת מלאי לטוב שיש לנו בחיים ולהגיד תודה, כי בסופו של יום עושר לא זה שיביא לנו את האושר.

הכרת הטוב, זה מה שיחייך אותנו. מה שאין – יתמלא. צריך להגיד תודה על מה שיש ולהבין שבסופו של דבר אנחנו מיליונרים של הלב.

דווקא כשכתבתי על כמה זה לא דבר כזה מושלם להיות הורה, אבל עם זאת זה השלם והאושר האמיתי של החיים, דווקא כששמתי זרקור על הניגודיות הזו – הורים הצליחו להתחבר למילים".

מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת?

"לפני חודש קיבלתי הודעה מאמא שסיפרה לי שהיא ובעלה החליטו להתגרש ממש חודש אחרי שהילד הראשון שלהם נולד, ושניהם קראו את הטקסטים שלי.

היא כתבה לי שהמילים שלי גרמו לשניהם להבין שאין מושלם, ויש ריבים ולא מסכימים ובדיוק ככה זה צריך להיות כי אחד ועוד אחת בזוגיות לא שווה אחד – זה שניים. כל אחד עולם ומלואו. אחרי תהליך שהם עברו הם החליטו לחזור ולתקן במקום לזרוק ולחפש משהו חדש, וזה בעיני הדבר הכי מופלא שיכול להיות. שהמילים שלי יזיזו מחשבה בנפש של אדם אחר, וזה מבחינתי המתנה הכי גדולה שאני יכול לקבל".

בבלוג של בייבי ליס תוכלי למצוא כתבות שבדיוק מעניינות אותך, אמא חדשה ומהממת!
אינסטגרם
Instagram did not return a 200.
המומחים שלנו מדברים
Play Video Play Video Play Video